הראל חברה לביטוח בע"מ נ' גוטמן

פסק - דין

תובענה כספית לתשלום סך של 5,867 ₪ ליום הגשתה (30.8.2010).

1.ביום 9.10.2009 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים רכב בבעלות מר יורם הרר מסוג פורד פיאסטה מ.ר. 9319529 (להלן רכב המבוטח) ורכב הנתבע מ.ר. 3718807 (להלן רכב הנתבע). ברכב המבוטח נהג מר אבישי הרר (להלן הנהג ברכב המבוטח) ואילו הנתבע נהג ברכבו. בעת הרלוונטית ביטחה התובעת את רכב המבוטח.

2.בעקבות התאונה היטיבה התובעת את נזקי המבוטח בגין הפגיעה ברכבו ובתוך כך שילמה סך של 5,867 ₪ לפי פירוט כלהלן: סך של 5,109 ₪ בגין נזק ישיר לרכב המבוטח לפי חוות-דעת שמאי, 315 ₪ בגין ירידת ערך הרכב לפי חוות-דעת שמאי ו- 443 ₪ בגין שכ"ט השמאי. בהליך דנן מבקשת התובעת להשית סכומים אלה על הנתבע.

3.אין חולק על כך שרכב הנתבע פגע ברכב המבוטח מאחור. עיקר המחלוקת נסבה על השאלה באחריות מי משני הנהגים ארעה התאונה. לאחר ששמעתי את עדות הנהג ברכב המבוטח מזה ואת עדות הנתבע ונוסעת נוספת ברכבו מזה מצאתי שיש לדחות את התובענה במלואה. להלן יובאו הטעמים לכך.

א.עדותו של הנהג ברכב המבוטח על-אודות נסיבות התרחשות התאונה לא עוררה אמון. בהודעתו על אירוע התאונה מיום 16.10.2009 תיאר את התאונה כך: "תוך כדי ירידה במחלף נהג הרכב המעורב שנסע אחריי התנגש ברכבי מאחור" [ההדגשה הוספה, ק"א]. בכתב-התביעה הובאה גרסה שונה לפיה ארעה התאונה במהלך נסיעה בכביש 4 בנתיב ימין; המחלף והירידה בו לא נזכרו [סע' 4 לכתב-התביעה]. בעדותו לפני העלה הנהג ברכב המבוטח גרסה שלישית ועתה טען שנסע בכביש 4 מצפון לדרום, האט כדי לרדת מהכביש במחלף אשדוד ובטרם פנה במחלף נפגע על-ידי רכב הנתבע במרחק של כ-50 מטרים לפני המחלף [עמ' 2-1 לפרוטוקול]. מדובר בגרסאות שונות שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו, זאת בעניין מהותי היורד לשורשן של הנסיבות בהן ארעה הפגיעה בין כלי הרכב.

ב.מנגד הייתה גרסתו של הנתבע עקבית ואחידה. הלה טען שהתאונה ארעה בשטחו של כביש 4 לאחר שהנהג ברכב המבוטח עקף את רכבו משמאל, פנה בפתאומיות ימינה כשהוא חוסם את נתיב נסיעת הנתבע ו"חתך" ימינה לכיוון הירידה מהכביש במחלף שאותו "פספס". אגב כך, ובשל מיקומו אחרי הירידה מהמחלף, פגע רכב המבוטח במעקה הבטיחות במקום [סע' 5 לכתב-ההגנה ועמ' 7-5 לפרוטוקול]. מצאתי את עדות הנתבע אמינה ומשכנעת. הנוסעת ברכב הנתבע במועד התאונה, גב' יבגנייה גוטרמן, העידה על אותם דברים עצמם [שם, בעמ' 9-8]. העדה נטולת קרבה מכל סוג שהוא לנתבע ודבריה מספקים חיזוק של ממש לגרסתו.

ג.עדות הנהג ברכב המבוטח לא הותירה רושם אמין ומשכנע מבחינות נוספות. הלה העיד שכתוצאה מהפגיעה עף רכבו קדימה לכיוון אי התנועה שנמצא בהסתעפות בין כביש 4 לבין הירידה ממנו במחלף [עמ' 1 לפרוטוקול]. הנהג ברכב המבוטח תיעד את רכב הנתבע במצבו כפי שהיה מיד לאחר התאונה, כשהוא ניצב לצד אי התנועה [ת/1]. בה בשעה את רכבו שלו לא תיעד הנהג ברכב המבוטח במצבו ובמיקומו כפי שהיה מיד לאחר הפגיעה בין כלי הרכב אלא הזיזו קודם לכן והסיעו לשטח המחלף הסמוך בו ביקש לרדת מכביש 4 [עמ' 3-2 לפרוטוקול]. מדובר בהתנהלות תמוהה האומרת דרשני. ניתן היה לצפות שהתצלומים שביצע הנהג ברכב המבוטח בתכוף לאחר התאונה יתעדו את מצבם ומיקומם של כלי הרכב המעורבים בה האחד ביחד לשני וביחס למקום האירוע. ביצוע תצלום חלקי המתעד את רכב הנתבע בלבד, ותיעוד רכב המבוטח רק לאחר שהוזז ממקום התאונה, פועלים לחובת הנהג ברכב המבוטח.

ד.הסבריו של הנהג ברכב המבוטח, באמצעותם ביקש לתרץ התנהגותו זו, לא עוררו אמון בלשון המעטה. אם ביקש להימנע מהפרעה לתנועה בכביש 4 די היה בהזזת רכבו לשטח אי התנועה הגדול שמתועד בתצלום ת/1 ואין לראות מה טעם הסיע רכבו למקום אחר, מרוחק יותר. במצב דברים זה הסעת הרכב לשטח המחלף אינה טבעית ומתבקשת אלא תמוהה ומעוררת סימני שאלה. היא עולה בקנה אחד עם טענת הנתבע לפיה "פספס" הנהג ברכב המבוטח את הירידה מן המחלף ואגב ניסיון לתקן טעותו "חתך" את נתיב נסיעתו של הנתבע ובכך גרם לאירוע התאונה. מיקומו של רכב הנתבע לאחר התאונה, כפי שתועד ב-ת/1, מלמד אף הוא על כך שבעת הפגיעה בין כלי הרכב כבר "פספס" הנהג ברכב המבוטח את היציאה מכביש 4 במחלף שבו ביקש לפנות; על-מנת להביא את רכבו מן המצב בו היה מצוי לאחר התאונה, קרי לפני רכב הנתבע ובתחומו של כביש 4, לשטח המחלף היה עליו להסיע רכבו לאחור, באופן שתואם את העדות שנשמעה בעניין זה מפי הנתבע וגב' גוטרמן ואף תועדה בתשריטים שערכו [נ/1, נ/2].

ה.עדותו של הנהג ברכב המבוטח הייתה עדות יחידה כמשמעה בסע' 54 לפקודת הראיות. בת-זוגו שנכחה עמו ברכב בעת התאונה לא הובאה למתן עדות לשם תמיכת גרסתו [עמ' 4 לפרוטוקול]. על כן חלה החזקה כי היה בעדות בת-הזוג, לו נשמעה, כדי לחזק את עמדת הצד שכנגד [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)]. בכך שהתובעת לא ידעה על דבר קיומה של נוסעת נוספת ברכב המבוטח אין כדי לרפא מחדל זה. הסתרת קיומה של אותה נוסעת נוספת על-ידי הנהג ברכב המבוטח מן התובעת-המבטחת תומכת דווקא בהחלת החזקה בענייננו.

ו.לכך מצטרפת העובדה שגם האופן בו נמסרה עדותו של הנהג ברכב המבוטח לא עוררה אמון וניכר לכל אורכה שהמעמד אינו נוח לו, בלשון המעטה. אני מעדיפה אפוא ללא עוררין את גרסת הנתבע והעדה מטעמו, לפיה ארעה התאונה באשמו המלא של הנהג ברכב המבוטח, על-פני גרסת עד התובעת. עצם העובדה שרכב הנתבע פגע ברכב המבוטח מאחור אינה חזות הכול, ודאי לא נוסחת קסם שעל-יסודה יש לקבל את התובענה בהתעלם ממכלול העדויות והראיות. בענייננו הוכח כדבעי שהאחריות להימצאותו של רכב המבוטח לפני רכב הנתבע בנסיבות שהפכו את התאונה לבלתי-נמנעת מבחינת הנתבע רובצת במלואה על שכמו של הנהג ברכב המבוטח. במצב דברים זה אין לגלגל את נזקי התאונה על שכם הנתבע.

4.לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בסוגיית הנזק ושיעורו. למעלה מן הצורך אציין שבגין שכ"ט השמאי נתבע סכום שעלה על זה שהופיע בחשבון השמאי שצורף לכתב-התביעה. זאת ועוד, בהתחשב בכך שרכב המבוטח הינו רכב ישן משנת יצור 2001 לא היה מקום לשפות את המבוטח בגין ירידת ערכו. לא הובא בחוות-דעת השמאי טעם מיוחד שיבאר קביעתו בעניין זה, שאינה עולה בקנה אחד עם גיל הרכב.

5.על-יסוד האמור לעיל אני דוחה את התובענה. נוכח קביעותיי באשר לאמינות עדותו של הנהג ברכב המבוטח נדחית הבקשה לפסוק לו את שכר עדותו.

6.התובעת תשלם לנתבע את הוצאות ההליך בסך כולל של 4,500 ₪ תוך 30 יום מן המועד בו יומצא לה פסק-הדין שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ב, 23 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: